ביהמ"ש מוסמך לכפות טיפול לגמילה מסמים על קטין

בעניינו של הקטין פלוני הוגשה בקשה לפיה ישקול בית המשפט מהי הדרך הטיפולית המתאימה עבור הקטין, לאור חוסר שיתוף הפעולה המתמשך עם גורמי הטיפול, ולאור העובדה כי הקטין נמצא בסיכון ממשי לחייו.

המשיבים, הוריו של הקטין הגישו בקשה לבית המשפט ובה הם "זועקים" לעזרת בית המשפט (כלשון הבקשה) ומבקשים כי בית המשפט יורה על השמת הקטין במסגרת טיפולית לגמילה שכן מצבו מתדרדר. הקטין לטענתם שותה משקאות אלכוהוליים, ומעשן סמים, קיים חשש ממשי למצבו הבריאותי והנפשי, וכן להשפעתו לרעה על אחיו הקטינים.

עו"ס נוער סמים המטפלת בקטין טענה כי בעיתו של הקטין היא בעיקר שתיית אלכוהול. דיווחים התקבלו כי  הוא משוטט, ונמצא כשהוא שוכב על ספסל ברחוב שתוי. רמת השתיה לטענתה הינה כזו אשר גורמת נזקים בלתי הפיכים. הקטין שהה בעבר במעון נעול, בצו בית המשפט כתשעה חודשים, אולם במעון לא קיבל טפול לבעית ההתמכרות וגם בתקופה זו לא למד, והסניף דבק מגע.

הקטין עצמו מודה כי הוא משתמש בחומרים ממכרים, הסביר כי אינו מעוניין בטיפול, ומעדיף שגורמי הטיפול "יוותרו עליו".

אין מחלוקת בין הצדדים כי יש להורות על השמת הקטין במסגרת שיקומית לצורך גמילתו מחומרים ממכרים, גם אם ההשמה תהיה בכפיה.

בדיון בבקשה יש ליתן מענה לשאלות הבאות :

            1.         האם קיימת הסמכות החוקית לכפות טיפול על הקטין שבפני.

            2.         האם כפיית טיפול אפקטיבית בגמילה מהתמכרות.

            3.         האם קיים מקום השמה מתאים - להשמתו של הקטין.

1.         הסמכות החוקית לכפות טיפול לגמילה מסמים בעניינו של קטין:

חוק הנוער (טפול והשגחה) תש"ך-1960 (להלן: החוק) מקנה סמכות לבית המשפט להתערב בעניינם של קטינים ולכפות עליהם טיפול כאשר יש חשש להתפתחותם התקינה.

סעיף 2(6) לחוק קובע כי כאשר קיימת סכנה להתפתחותו של קטין קיימת עילה להכריז על הקטין כקטין נזקק ולנקוט בדרכי טיפול בעניינו. סעיף 3(4) לחוק קובע מהן דרכי הטיפול ובין היתר מאפשר החזקתו של הקטין במעון נעול בכפיה. בעניינם של בגירים  יש מחלוקת עד כמה ראוי לכפות על בגיר טיפול רפואי - ומחלוקת זו ראוי כי תקבל מענה בחקיקה. (פרופ' יעקב בזק במאמרו טפול כפוי במתמכרים - ההיבט המשפטי מתוך: הכל על אלכוהול - בטאון לטפול בנפגעי אלכוהול, גיליון 15 מאי 1997). בעניינם של קטינים קיימת כאמור חקיקה המקנה סמכות התערבות, וזאת למרות שהחקיקה אינה מפורשת דווקא לטפול בבעית ההתמכרות. 

2.         טפול כפוי בגמילה מסמים - האם אפקטיבי:

בדו"ח שהגישה בשנת ה- 90 וועדה בינמשרדית לטפול בבעית הסמים המסוכנים בראשות פרופ' מן ז"ל המליצה  הוועדה  שלא לכפות טפול גמילה על משתמשים בסמים, מהטעם שלדעת הוועדה טפול כזה נדון לכשלון. בעמדה זו תמכו  גם מטפלים מעולם הרפואה (ד"ר וייל פרדריק- פסיכיאטר מחוזי בחיפה במאמרו טפול כפוי במימדים. ההיבט הטיפולי (במתמכרים) (אלכוהול חוק ומשפט, 1997) - הטענה הרפואית היתה שסיכויי הצלחה בטפול כפוי נמוכים מאוד. בהעדר מוטיבציה אמיתית מצד המטופל לא יכול להתרחש תהליך שיקום ממשי. בשנים האחרונות קיימת עמדה הקוראת לשקול שינוי מדיניות ובחינת האפשרות החוקית לכפות טיפול על מתמכרים. (מסטר גרינשפן, הרפואה כרך 142, חוברת ו', יוני 2003).

בארה"ב החל משנות ה-80 מתקיימות תוכניות טפול במופנים בכפייה שאינם מעורבים בפליליים. החוק הפדרלי לשיקום מכורים לחומרים נרקוטיים נחקק בשנת 1966, והוא אישר אשפוז כפוי גם של מכורים שלא הורשעו בעבירה. ההפנייה היתה לבית החולים לטפול של עד שישה חודשים ולבית המשפט סמכות להמשיך בטפול עד 36 חודשים.

בשנים 1967-1973 הופנו לבית החולים למעלה מ- 10,000 מכורים - 93% מהם אינם בשל ביצוע עבירות. מחקרי מעקב מצאו כי 13%-14% מהמטופלים בכפייה נשארו נקיים במשך 6 חודשים - נתונים טובים מאלה שאושפזו לטיפול מרצון.

בועדת הכנסת למאבק בנגע הסמים (פרוטוקול 25 18/12/2007) נשמעה קריאת נציג עמותת אלי"ס אמהות למען ילדים סובלים. מר יעקב קרוגליאך, נציג העמותה, קרא לחברי הוועדה למצוא פתרון של כפיית טפול שכן מדובר ב"פצצה מתקתקת".

ספקות לעניין הצלחת טיפול בכפייה קיימים גם בטיפול בבעיות אחרות כמו הטפול בהפרעות אכילה - יחד עם זאת, בעניין זה אין מחלוקת כי כאשר קיים חשש ממשי לחיי הקטין יש לטפל בו במסגרת אשפוז כפוי בבי"ח פסיכיאטרי. גישה זו לא אימצו רשויות הרווחה בכלל בטיפול בנערים מתמכרים.

מהאמור לעיל עולה כי אין היום הסכמה חד משמעית לעניין טיפול בכפייה בהתמכרויות, ולפיכך ראוי כי אפשרות זו תיבחן בוודאי כאשר לא קיימת אלטרנטיבה טיפולית אחרת והקטין בסיכון ממשי.